מהות: התחושה שאנחנו הננו "עצמנו" קשורה לאוסף של מרקמים תחושתיים וקצביים, לדפוסי תנועה שונים ולתבניות חישה (כפי שנידון בסדנא הראשונה). יש בתחושה הזאת משהו מרגיע, כי היא גורמת לנו להרגיש שאנו מזהים את עצמנו, יודעים מי אנחנו, ויודעים מי אנחנו לא. עם זאת, אותה מוכרות עלולה גם לקבע אותנו, לעכב את התפתחותנו, ולפגוע ביכולתנו להבין אחרים. מפתיע לגלות כיצד תחושת האני שלנו יכולה להשתנות כאשר אנו משנים משהו, אפילו קטן, בדפוסים הגופניים שלנו. שינויים שכאלה מייצרים תחושות "לא-אני" שמאפשרות לחקור אזורי הוויה שאינם מוכרים לנו. אלו הן חוויות שיכולים להיות בהן מרכיבים מסקרנים, מפתיעים, שלעיתים נוגעים גם בתחושות ערעור. הן מאפשרות לנו להרחיב הטווח שאותו אנחנו מגדירים כ"אנחנו" ולהרחיב את יכולתנו להבין אחרים ולהניח להם להתפתח בדרכם.
הליך:בסדנא ננסה להתרחב באופן משחקי לחוויות לא-אני. ננסה להיות עם התחושות באופן פרטני וגם ולראות כיצד מתוך העמדה הזאת נחווה מפגש עם אחרים. המפגש מושפע מספריו של קרלוס קסטנדה על משנתו של דון חואן ובמיוחד מדיבוריו על אמנות היקוש.
